"מדור לדור"   8.10.94

אוצרת: גליה גביש ודורון פולק

במסגרת אירועי ארט פוקוס, רחוב המרד 29 ת"א

חוט היצירה העובר דרך שמונה משפחות, העוסקות באמנות הפלסטית

תופעה שכיחה היא בין אנשי עסקים במקצועות החופשיים – רופאים,
עורכי-דין, תעשיינים או חקלאים, שהמקצוע עובר במשפחה מההורים
לילדיהם. תכניתי הראשונה הייתה לבחור שלושּ משפחות של אמנים ולבדוק
את הקשר היצירתי בין הדורות. עניינה אותי השאלה.ּ האם ממשיך דור
הבנים את האמנות של ההורים, בסגנון, באידיאולוגיה או,בתוכן.
מיד בתחילת הדרך מצאתי את עצמי מעורבת בסבך ריגשי, המשתנה
ממשפחה למשפחה. באחת מהפניות הראשונות סירב הבן להציג עם אמו.
חשבתי שהדבר הוא מקרי. כשהסירוב חזר על עצמו מספר פעמים, התחלתי
להבין שזוהי תופעה. רק במקרה אחד סירב ההורה האמן להציג, לרוב.ִ
הסכים ההורה להשתתף כדי לעודד ולתת הזדמנות לתצוגה לצאצאו. אני
מרגישה, שנתגלה לי נושא יצירתי פסיכולוגי-סוציולוגי-חברתי הראוי
לבדיקה מעמיקה יותר. הבעיות האוצרותיות והיצירתיות החווירו בהשוואה
לנושא הריגשי הטעון, סבך היחסים בין הורים לילדים.
דור ההמשך מתמודד עם מרד הנעורים וחיפוש הזהות העצמית. ככל בני
הנוער האחרים, בנוסף לבעיות של מציאת קו אמנותי אישי עם זהות העומדת
בפני עצמה. קיים אצלם הפחד, שמעריכים את עבודתם רק בזכות ההורה
המפורסם. ככל שדור הבנים חש בטוח בדרנו האמנותית, הופך הפרסום
המשותף להוות רצוי. בחרתי שמונה משפחות. בהתבוננות מקרּוב הבחנתי
בארבע קבוצות עיקריות :.ְ
בקבוצה הראשונה.ּ דודו ודינה שנהב, טולי ושלומית באומן, ניכרת הרמוניה
ועידוד הדדי. דודו עוסק בשימור וברפאות, אבל בעבודתו האמנותית
מודגשת טהרת החומר והצורה.בנתו דינה מושפעת דווקא מהאובייקטים
הארכיאולוגים, שמשקם אביה.
במשפחת באומן יש גישה דומה ביחס לחומר. שניהס עובדים בחומרים
טבעיים וגם בחומרים מתועשים.

בקבוצה השנייה נמניס: אביבה אורי ז"ל ובתה רחל ימפולר, אורי רייזמן ז"ל
ובתו אסנת בן שלום. ההורים, אמנים בעלי עוצמה יצירתית עם קו אמנותי
אישי, מפורסמים מאוד. מעיין היצירה פרץ אצל שתי הבנות אחרי מות
ההורים. ההתמודדות עם האבדן אצל רחל ימפולר מתבטא בציורי שמן
גדולים. עיני אביבה אורי מביטות מכל עבר, בקו אגרסיבי שחור. אסנת בן
שלום כאילו ממשיכה לצייר את מה שאביה לא הספיק לגמור. הציורים
גדולים, הצבעוניות והנושאים דומים.
נקנוצה השלישית: פארידה ובתה איסו גולבהר, ליליאן קלאפיש ונתה רחל
מוזס. ההורים האמנים הם בעלי גישה מגובשת. בולט אצלם מאוד הרצון
העז בהצלחה האמנותות של ילדיהם. בשני המקרים בחרו הילדים בתקופה
מסויימת בלימודי אמנות בחו"ל. למרות המרחק הפיסי, ניתן לראות ביצירתם
בברור מוטיבים הלקוחים מסגנון היצירה של הוריהם. רחל מוזס יצרה
בפאריס סדרה של רישומים ראליסטיים בסבינה מנוכרת משרדית-
תעשייתית. נושא יצירתה של אמה ליליאן קלאפוש, בשנים האחרונות הם
הפיגומים באתרי בנייה. רמז לבניית הארץ, הנבנת ע"י פועלים ערביים.
ביצירות איסו גולבהר, שציירה באנגליה, מצאתי ציטטות מהצבעוניות
הפרחונית של פרידה אמה,

הקבוצה הרביעית שונה מהאחרות. נכללים בהִ האמנים: אברהם מועלם
(מורה) ז"ל ומרדכי מורה, בלהה קדישמן ז"ל, מּנשה קדישמן ובן קדישמן.
אביו של מרדני מורה, לעת זיקנתו, התחיל להעתיק את ציורי בנו נסגנון
נאיבי, המזניר את הציורים האשוריים. מרדכי מורה, בעקבות אביו, התחיל
להתעניין בציורי ילדים, ולאחרונה יצר סדרה של רישומים בנושא "אבהות",
המתחיל בסגנון קלאסי, עובר מטמורפוזה, ומגיע לסגנון נאיבי.
גם אמו של מנשה קדישמן רשמה בעקבות בנה. בשנים האחרונות יש דמיון
רב בין הרישום של מנשה ובלהה, מעין הומז' לאמו. ציוריו ורישומי הברזל
שלו עוסקים באמהות ובלידה. היחסים האמנותיים עם בנו בן קדישמן,
מתאימים יותר לקבוצה השלישית, בן רושם בעיפרון רישומים ריאליסטיים
בסגנון קלאסי, כחלק ממציאת הזהות העצמית.

ההתמודדות בין הדורות מורכבת.כל משפחה ומערכת היחסים המיוחדת
לה. למרות המורכבות ועל אף מאבקי הזהות בין הדורות, השורש התרבותי-
יצירתי-אידאולוגי ניכר נמעט אצל כולם. אני רואה בתערוכה זאת סקיצה
לתערוכה גדולה.