תערוכה קבוצתית: כן תעשה לך.

אוצר: ד"ר גדעון עפרת

התחייה ה"יהודית" של האמנות הישראלית נפתפסת כאופנה של השנים האחרונות, אך האמת היא שראשיתה במחצית שנות השבעים. תערוכת "כן תעשה לך…" מבקשת להציג שלושים שנים שאלו של שיבה גוברת אל הנושא היהודי. התערוכה מאזכרת את אבותיה ואימהותיה של המגמה ופורשת את ריבוי פניה העשוויות. למרות שהמימד היהודי המפורש לא נטש את האמנות הישראלית מעולם (מאז "בצאלאל", דרך מרדי ארדון ופנחס ליטבינובסקי ועד למשה קסטל ואריה ארוך, אם להזכיר מעטים), המודרנה הישראלית התייחדה ונודעה מאז ומתמיד בחילוניותה.

אלא, שחשבונות נפש תרבותיים שלאחר מלחמת יום-הכיפורים העלו בישראל את תודעת ה"שורשים", וזו החריפה במחיצת שברי מיתוס ה"צבר". מספר אמנים ישראליים, בארץ ובעולם, החלו מתנסים באותה עת בדימויים ובמונחים יהודיים מסורתיים. בשנות השמונים-תשעים כבר היו אוצרים ומבקרים שפרשו את המודרנה הישראלית במונחים יהודיים פוסט סטרוקטורליסטיים. כך או אחרת, אין מדובר באמנות של "חזרה בתשובה": הטיפול האמנותי הישראלי בחומר היהודי רווי אמביוולנטיות, אירוניה, אפילו פרובוקציה. זוהי רליגיוזיות חילונית של מי שאינם רוצים לוותר על השפע האצור בתנ"ך, בתלמוד, במסורת , בהיסטוריה ובחוויה היהודית, אך נידונו לספק, לביקורת ולניכור. תערוכת "כן תעשה לך…" היא לפיכך, תערוכה של זיקה ושל רחק, עתירה בפרדוקסים, אך לא עוד מקבל את הנוסחה הציונית-השכלתית של ההבחנה בין "יהודי ישן" ל"יהודי חדש". כי, ככל שהתעצמה התחייה ה"יהודית" באמנות הישראלית העכשווית, כן חזר היהודי הישן ועמו מטעני היהדות הישנה. בנסיון להגביל את ההיקף הענק של התופעה ואת גבולותיה העמומים, מתמקדת תערוכת "כן תעשה לך…" בחמש מגמות: א) תשמישי קדושה ב) כתבי קודש ג) השם המפורש ד) האף היהודי. ה) יידיש.  הפופולריות העכשווית של המגמה "היהודית" מותירה למספר אמנים ידועים כציוני דרך בולטים, אך מרביתה כוללת המוני אמנים מרכזיים וידועים פחות. רק חלקם בתערוכה.

האם מסמנת התחייה ה"יהודית" של האמנות הישראלית כיוון פוסט ציוני ואופציה חדשה של זהות ישראלית יהודית? או, שמא עניין לנו באופנה חולפת, ביטוי למשברים ישראליים ותגובת נגד לתרבות הגלובליסטית?

   ד"ר גדעון עפרת