אמון- אמונה. הסולידריות הארכאית הזו נבנתה אולי ביד אנושית ילדית, אשר מכיוון שהיא פרודה מן האם היא אינה יכולה לשרוד מבלי לסמוך על האחר, המלך, הנסיך, הפרלמנט, המפלגה, ביטוח לאומי, המדריך הרוחני. כל עוד אנחנו נותרים ילדים – ומי נמלט מכך לחלוטין? – אני זקוקים להעברה שתוכל להיות שוות ערך לאהבה ולאמונה."
מתוך "בראשית הייתה אהבה" ג'וליה קריסטבה
ילדות, לא סיפור
לכל אדם יש זיכרונות ילדות הטמונים בליבו.לעיתים די בריח חולף או בצליל נישא ברוח ואנחנו מוצפים בגלי זיכרונות: בתחושות של תום ותמימות, חום ואהבה. ייאוש . אימה ודיכוי בלתי מוסברים. סקרנות אין סופית. צחוק משוחרר. דמיון נטול גבולות. חלומות מופלאים. חרדת נטישה. פחדים. עוולות נושנים ובלתי מוצדקים. עלבונות צורבים. בדידות מכרסמת. הציפייה לגדול ולצמוח והאמונה בחיים של אושר ועושר לעולמי עד.
בתערוכה "ילדות, לא סיפור" האמנים נתבקשו להגיב לכותרתה. האמנים התייחסו והגיבו לנושא על פי נשיית ליבם. התוצאה היא יצירות בפרשנות אישית וייחודית. וביצוען בסגנון ובטכניקה האופייניים לכל אמן.
התערוכה "ילדות, לא סיפור" דנה וחושפת רסיסי זיכרונות ילדות אישיים, מספרת סיפורם של ילדים. מתארת ומתייחסת לילדים.
יש אמנים אשר שילבו ביצירתם צילומים מתקופת ילדותם. צילומים אשר הקפיאו. הנציחו רגע של פעם. זהו סוג של דיוק עצמי המכה שורש אל העבר הרחוק אך מנהל עמו דיאלוג כאן ועכשיו.
רחל ימפולר – עוסקת בטקסטים המיועדים למבוגרים. האמנית מצטטת בעבודותיה קטעי פרוזה של הסופר נאבוקוב מספרו "לוליטה" וקטעים מהספר "יוליסס" מאת ג'ימס ג'ויס. הקטעים שהאמנית העתיקה ושתלה בעבודותיה עוסקים בתשוקתם של גברים מבוגרים לילדות קטנות. בתוך הטקסט המעותק ישנו העתק נוסף פרי מכחולו של הצייר לוסיין פרויד, אשר הרבה להשתמש בבתו הקטנה כדוגמנית העירום בציוריו, צרוף הציטוטים מעלה שאלות חברתיות מוסריות קשות אודות ניצול מיני, פגיעה וגזילת ילדות.
יש אמנים המדברים באופן ישיר וברור על פגיעות, כאב, עלבון ובדידות ילדית
