אוצרים: איתן בוגנים ואיתן בן משה
משתתפים: אביבה אורי, איריס ארבל, רותי בן יעקב, יעקב גבאי, אמנון יוהס, רחל ימפולר, יצחק כפרי, רויטל לסיק, תמר מסג, אבי נבו, שחר נתנזון, בוריס סבירסקי, אריה סלומון, אמיר סיני ויסגלס, בתיה רדזינר, יואב שביט.

(התערוכה) פוקהונטס היא לא אקו לנרטיב ההגמוני שצמצם אותה לגיבורה שחומת עור שנפלה שדודה תחת יפי עיניו התכולות וטעמו המתוחכם של בן התרבות, ופוקוהונטאס גם לא עובדת בשירותיו של המיתוס האינדיאני שמחזיק בה כבוגדת, סוכנת כפולה. פוקהונטאס היא לא מטאפורה לתמימות, לשובבות, לרוח הפראית והברברית שאולפה ורוסנה כדי לקיים את הכיבוש, הקידמה וההצלחה, ופוקהונטאס היא גם לא תיאור מקרה של ילדה-נסיכה- בתולה שנקלעה, על לא עוול בכפה לככב בתת מודע המערבי. פוקהונטאס היא לא סיפור כיסוי לעוד מסע הרס בשם הציביליזציה, ופוקהונטאס היא גם לא פנטזיה על המצב ההיולי, האינסופי, החף מכל אינטרסים. פוקהונטאס היא שם, צליל, תדר צורם של הסגת גבול, של ניסיון בריחה – לא לעבר רעיונות ואידיאות אלא לחיקה של המציאות העירומה.

זוהר הצפון, שמי הלילה הקפואים
משוטים חותכים את המים
במעוף ארוך ומהיר
מהאדם הלבן אל השדות הירוקים
ואל המולדת שלא ראינו מעולם

הם הרגו אותנו בטיפים שלנו
והם שיספו את נשותינו
אולי השאירו כמה תינוקות
בוכים על האדמה
אבל מקלות האש והעגלות הגיעו
והלילה יורד על השמש השוקעת

הלוואי שהייתי צייד
הייתי נותן אלף פרוות
כדי לישון עם פוקהונטאס
ולדעת איך הרגישה
בבוקר בשדות הירוקים
בארץ המולדת שלא ראינו מעולם

(ניל יאנג, 1979) Rust Never sleeps